Tammuz and Av are time of sorrow. When we approach these two months we are usually worried by the incumbent fasts, in meaning and in practice. Let’s us focus on a different aspect, a joyful aspect. We’ll begin quoting a famous Mishnah, the very last paragraph in Massekhet Ta’anit:
משנה תענית פ”ד, מ”ח.
אמר ר’ שמעון בן גמליאל. לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות
בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש את מי שאין לו… יוצאות וחולות בכרמים.
ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…
Mishnah Ta’anit 4,8:
R. Shim’on b. Gamliel said. There never were in Israel greater days of joy than the Fifteenth of Av and Yom Kippur. On these days the daughters of Yerushalaim used to walk out in white garments which they borrowed in order not to put to shame anyone who had none… The daughters of Yerushalaim came out and danced in the vineyards exclaiming at the same time: “Young man, lift up Your eyes and see what You choose for Yourself”.
The Mishnah teaches us about the holiday of Tu be-Av. The Gemara asks:
תענית ל’, ע”ב.
בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא ט”ו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.
Ta’anit 30b:
“I can understand Yom Kippur because it is a day of forgiveness and pardon and the second Tables of Law were given on it, but what happened on the Fifteenth of Av? R. Yehudah said in the name of Shemuel: It is the day on which permission was granted to the tribes to intermarry”.
The reference brings us back to the narrative in Shoftim 21. A crime committed within the tribe of Binyamin brought all the other tribes of Israel to proscribe the guilty: nobody would have given his daughter as a spouse to a Binyaminite. In the course of time they realized that isolation would have brought an entire tribe to disappear and changed their mind.
שופטים כ”א, י”ט-כ”א.
ויאמרו הנה חג ה’ בשלו מימים ימימה… ויצוו את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן.
Shoftim, 21,19-20:
“Then they said: Behold, there is a feast of H. in Shiloh yearly… Therefore they commanded the children of Binyamin, saying: ‘Go and lie in wait in the vineyards and see: if the daughters of Shiloh come out to dance in dances, then come You out of the vineyards, and catch You every man his wife of the daughters of Shiloh, and go to the land of Binyamin”.
The Gemara doesn’t explain other important details both in Sefer Shoftim and in the Mishnah.
- It seems that the feast already existed much before the dispute with Binyamin. The other tribes just took advantage of a well established institution in order to admit the guilty back within the fold in a way that would not have transgressed the decision previously made by them.
- There is no record in the text that this happened on Tu be-Av.
- For which reason the text stresses at least twice that dances were held in the vineyards?
- What is the relationship between Tu be-Av and Yom Kippur?
We shall try to answer all these questions quoting a fascinating Midrashic source:
ילקוט שמעוני, פ’ פנחס, ר”ט
אמר ר’ לוי. בכל חודש וחודש שבקיץ ביקש הקב”ה ליתן לישראל מועד,
בניסן נתן להם – פסח,
באייר נתן להם – פסח קטן,
בסיון נתן להם – עצרת,
בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל – תמוז, אב ואלול.
ובא תשרי ופרע להם ראש השנה, ויום הכיפורים והחג.
Yalqut Shim’onì, P. Pinechas, 209:
“R. Levi said: In each month during summer the Holy Blessed be He thought to give a holiday to Israel.
In Nissan He gave them Pessach; in Iyyar He gave them the “Little Pessach”, in Sivan He gave them Shavu’ot.
In Tammuz He intended to give them a great festival, but they made the Golden Calf. As a consequence He gave up his intention for Tammuz, Av and Elul.
Then Tishri came and He compensated giving them Rosh ha-Shanah, Yom Kippur and Sukkot”.
What would have been the nature and the meaning of the lost festivals, and of the “great festival” in particular? In which date would it have been established? All what we can do is trying to compare them with the existing Shalosh Regalim. Two out of three, Pessach and Sukkot fall on the Fifteenth of the respective month. Moreover, Shalosh Regalim share both a historical significance connected to the Exodus and an agricultural aspect. In our case the relation to history, namely the episode of the Golden Calf, brought the festivals to disappear. They were not instituted. Let’s go on with the agricultural aspect.
פסח – חג האביב,
שבועות (עצרת)- חג הקציר,
סוכות (חג) – חג האסיף,
ט”ו באב – חג הבציר (?)
We know from the Chumash (Shmot 23, 14-16) that Pessach is called “Feast of Spring” (lit. “buds”), Shavu’ot is the “Feast of Harvest” and Sukkot is the “Feast of Ingathering”. Apparently there should be a fourth moment in the agricultural year which is worth a celebration but is lacking from this list. We don’t see a “Feast of Vintage”! This would be most probably the “great festival” hinted to in the Mishnah. Moreover, we would expect that the “Feast of Vintage” should have been established on the Fifteenth of Av. Even the relationship with Yom Kippur should become clear now. If Rosh ha-Shanah, Yom Kippur and Sukkot were introduced to compensate for the loss of other three festivals in Tammuz, Av and Elul respectively, we notice that Yom Kippur is made to correspond to the Fifteenth of Av!
בן איש חי, שנה א’, פ’ דברים, הקדמה לדיני ט’ באב
יעקב אבינו ע”ה לקח חלקו – ניסן, אייר, סיון.
ועשו – תמוז, אב, אלול.
אך נתגבר יעקב אבינו ע”ה עליו וחטף ממנו את אלול, ונשאר בידו תמוז ואב בלבד,
ולכך שלט בהם בזמן החורבן והרע לישראל בהם, אך לעתיד גם שתים אלו יקחו ממנו, וישלטו בהם ישראל, ויהיו שני
חודשים אלו ימים טובים לישראל.
נמצא לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב, שיהיו ימים טובים, ודבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים.
והנה ידוע כי שנים עשר חודשים הם כנגד שתים עשרה אותיות שם אדנ”י במלואם, ואות א’ מתחיל בניסן.
א ל פ
ד ל ת
נ ו נ
י ו ד
נמצא לפי זה, תמוז ואב הם אותיות ד”ל דשתים עשרה אותיות הנזכרות. ובזה יובן “ארשי משכיל אל דל” הם תמוז ואב,
לתקנם על ידי תורה ומצוה ומעשים טובים, דאז “ביום רעה ימלטהו ה'”.
Ben Ish Chay, 1st Year, P. Devarim (Introd. to Hilkhot Tish’ah be- Av).
“Ya’aqov our Father took the months of Nissan, Iyyar and Sivan for himself.
Esau took Tammuz, Av and Elul instead.
But Ya’aqov prevailed and took Elul away, leaving just Tammuz and Av in the hands of Esau.
For this reason the Destruction of the Temple and other misfortunes took place in these two months. But in the future Ya’aqov will recover even these months for himself and they will become months of joy for Israel. It will depend upon Tshuvah and good deeds”.
בני יששכר, מאמרי חדש תמוז אב, מאמר א’.
נראה לי שיש לכוין באלו הב’ חדשים באומרו “עוזר דלים”, אשר השם יתברך יעזור במהרה לשני החדשים הללו הנקראים “דלים”. הא כיצד? הוא גם כן על פי מה שכתב האריז”ל (ודרוש ידרשהו במגלה עמוקות), אשר השם אדנ”י במילואו כזה אל”ף דל”ת נו”ן יו”ד הנה הוא י”ב אותיות, בכל חדש מאיר אות אחד. והנה כסדר החדשים, ניסן אות א’, אייר אות ל’, סיון אות ף’, הנה מגיע לתמוז אות ד’ ולאב אות ל’ הרי ד”ל, כי אלו הב’ חדשים המה דלים בעוונותינו הרבים עד אשר השם יתברך יגביהם במהרה ומדלה יבצעם. [וכן הם נקראים רשי”ם, עיין מה שכתבנו לעיל (אות ג’) ראיה שמיעה, ראובן שמעון, ראשי תיבות ר”ש, עיין מה שכתבנו בדרושי אלול (מאמר א’ אות ח) מה שאנחנו נוהגין לומר בסליחות אלול: “כדלים וכרשים דפקנו דלתיך”, ויבואר בקצרה להלן אם ירצה ה.
והנה יש לכוין ב”עוזר דלים” אשר השם יתברך יעזור להדלים הללו, דהנה תיבת “דל” יש לו ב’ פירושים: א’ לשון דלדול ודלות, ב’ לשון גבהות, מגזירת “ארוממך ה’ כי דליתני” (תהלים ל’ ב’) היינו הגבהתני. והן היום אותיות ד”ל שבחדשים הללו המה כפירוש הראשון לשון דלות, והשם יתברך העוזר דלים יעזור להם במהרה ויהיה כפירוש השני, לשון גבהות והתנשאות. ובלעם אמר “יזל מים מדליו” (במדבר כ”ד ז’) ושעד היום בעוונותינו הרבים “עינ”י עינ”י יורדה מים” (איכה א טז) מים מלוחים מן הגבורות, ואחר כך במהרה בימינו “יזל מים”, המה מימי החסד העליון “ונוזלים מן לבנון (שיר השירים ד טו), על כן אמר לשון “יזל” מגזירת “ונוזלים”, הבן:
כיון שבא לידינו פסוק “ארוממך ה'” וכו’, אפרשהו בקצרה [ודברינו באריכות במאמרי אלול (מאמר א’ אות ח)].והוא, דאלו הב’ חדשים מגיע אליהם אותיות ד”ל כמו שכתבנו לעיל, ולחודש אלול מגיע אות ת’. ממילא כאשר יצורף אליהם אלול (שהם מדגל אחד, ראובן שמעון גד, “בבית אלקים נהלך ברג”ש (תהלים נה טו) מתהווה דל”ת פתוחה לשבים (הארכנו במאמרי אלול, “כדלי”ם וכרשי”ם דפקנו דלתי”ך” עיין שם). והנה מבואר בזהר (זהר חלק ב עח ב) אשר ניסן אייר סיון נפל בגורל לחלק יעקב, ותמוז אב אלול לחלק עשו. והנה זה היה לשמחה לעשו, שנפל גם אלול לחלקו ולא יהיה יכולת לישראל לעשות תשובה קודם ראש השנה יום הדין. ועשה יעקב כמה מלחמות בתחבולות החכמה, ולקח אלול מידו והכינו לישראל לתשובה (עיין כל זה במגלה עמוקות). ועל ידי זה מתמתקים הדינים של תמוז ואב, ויצורף הת’ לאותיות ד”ל ומתהווה דל”ת פתוחה לשבים. וזהו “ארוממך ה’ כי דליתנ”י” (שעשית לי הצירוף דל”ת על ידי חדש אלול), “ולא שמחת אויבי לי” (היינו עשו שהיה שמח על שנפל אלול לחלקו כנ”ל, וכעת הוא חלק יעקב להרים קרנינו בתשובה שלימה).
The Ben Ish Chay of Baghdad, basing himself upon the Zohar and Chassidic sources (R. Tzvi Elimelekh Spiero of Dinov, author of Bnei Issakhar, a cabalistic inquiry about the meaning of the Twelve Months) expands the whole idea further, connecting it to the Patriarchs. He claims that the three spring months Nissan, Iyyar and Sivan, when daylight is increasing, fell in the lot of Ya’aqov, whereas the three subsequent summer months Tammuz, Av and Elul, when daylight is beginning to decrease, are Esau’s own property. Esau was happy that Elul was attributed to him, because it would have prevented Ya’aqov from repentance. But Ya’aqov succeeded in taking Elul for himself. Tammuz and Av on the other hand, being still part of Esau’s spiritual heritage and dominion, saw the Churban and other calamities.
“It is well-known that each of the Twelve Months corresponds to one of the letters which compose the Name A-D-N-Y in full writing, beginning with Nissan. Accordingly, Tammuz and Av are represented by the two letters Daled and Lamed respectively, which form the word dal (“pauper”), as in the verse: “Blessed is he that considers the pauper” (Tehillim 41,2)”. [By the way, they correspond to Tevet and Shvat, which are the coldest months in the winter. Their letters are Yud and Waw. Combined together, the four letters form the word daleyaw in the verse יזל מים מדליו (“He will pour water out of his buckets” – Bemidbar 24,7), meaning that both periods of time will undergo a restoration (tiqqun) and an appeasement (hamtaqah)”].
At the end of days Ya’aqov will ultimately win, recapturing even these months for himself and his spiritual influence, as it is written in the second part of that same verse: “H. will deliver him in time of trouble”. How will he prevail? In the same way as he already succeeded in taking Elul. The letter corresponding to Elul is Taw, which is the initial of both Torah and Tshuvah! When Taw will be added to the two previous letters Daled and Lamed, they will form together the word Delet (=door, gate scil. of repentance). This is the hidden meaning of the verse ארוממך ה’ כי דליתני ולא שמחת איבי לי “I will extol You, H. for You have lifted me up, and have not made my enemies to rejoice over me” (Tehillim 30,2).