רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים Qohelet 7, 14: Guarda, anche una cosa in corrispondenza dell’altra ha fatto D.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ
Abrabanel commenta che la preposizione bet iniziale di be-reshit (“in principio”) può essere intesa come indicativo di vari complementi: 1) complemento di tempo: vuole significare che il tempo stesso è stato creato in quel momento, in polemica con Aristotele per il quale il mondo è sempre esistito; 2) complemento di materia: D. ha creato il mondo ex nihilo, in polemica con Platone per il quale è sì avvenuta una creazione, ma da una materia primordiale preesistente; 3) complemento di compagnia o di mezzo: D. ha creato tutto il mondo da solo nella sua complessità, in polemica con gli gnostici per i quali l’Uno può creare solo Uno come lui e questi avrebbe successivamente fatto il resto.
Bereshit è un’affermazione di libertà assoluta, nel tempo, nello spazio e nell’azione, che H. ha voluto trasmettere all’uomo creato a Sua immagine. Ma in questa parola c’è dell’altro:
אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה’ בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו’. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת ישראל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה’ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. ר’ אחא אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְארֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַהטַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְדְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו
Secondo la tecnica della Ghezerah Shawah il Midrash (Bereshit Rabbà 1, 4) sostiene diverseinterpretazioni che si sommano fra loro, per cui la parola Reshit allude ai valori ebraici fondamentali che da soli sono sufficienti a giustificare la creazione: Israel, la Torah, Moshe e le primizie della terra, che ci insegnano il valore della gratitudine verso il Creatore. Questi principi rappresentano il Bene assoluto, che proprio l’esistenza in vita deve spingerci a perseguire. Reshit esprime dunque anche un valore qualitativo.
Ma c’è nella Torah un’altra parola Reshit che non viene presa in considerazione, un versetto che nel Talmud non è mai citato. D. ha voluto che facesse da contraltare al Bene.
רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד Bemidbar 24, 20: La primizia dei popoli è ‘Amaleq e il suo destino è la distruzione.
Rashì commenta:
הוא קדם את כולם להלחם בישראל, וכך תרגם אונקלוס, ואחריתו להאבד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט)
Se è stato il primo popolo ad attaccare proditoriamente Israele, osservano altri commentatori, significa che è un popolo forte, al punto che Moshe considerò la sua sconfitta alla stregua di un miracolo.
Nachmanide scrive:
ואמר כי הוא עתה ראשית גוים כי בראש העמים יחשב כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ולא הוצרך משה לבחור אנשים ולתפלה ולנשיאות כפיו לחולשתו ובנה מזבח וקרא שמו ה’ נסי (שמות יז טו) כי חשבה לנס גדול ולכך אמר זה כי הוא ראשית העמים ואחריתו יאבד יותר מכולם כמו שאמר (שם פסוק יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים וכן ראשית שמנים (עמוס ו ו) המשובח שבהם שהוא נמנה ראשונה וכן ראשית החרם (שמואל א טו כא)לראש ולקצין (שופטים יא יא) בשמים ראש (שמות ל כג)
L’Or ha-Chayim aggiunge:
פירוש ראשית לשון מעלה וחשיבות הוא עמלק לכל הגוים ויהיה עומד במעלה זו עד שיגיע לפרק כליונו, והוא אומרו ואחריתו פירוש גם כי יהיה ראשית גוים עדי אובד, ויש שבח לישראל שיגיע בידם בפרק גדולתו
Contro questo popolo si deve combattere fino alla venuta del Mashiach. Continua lo stesso commento:
פירוש ראשית גוים שנצטוו ישראל לאבד לא נצטוו תחלה אלא על עמלק שכן כתיב (שמות י”ז) כתוב זאת זכרון וגו’ מחה אמחה את זכר עמלק, וזה היה סמוך ליציאתם ממצרים, והיו לוחמים והולכים בו, שאול עשה בו מה שעשה, בימי מרדכי עשו בו ישראל מה שעשו,
Il Male non può essere tollerato, non ammette patti, deve essere combattuto. Chi è oggi ‘Amaleq che lo personifica? E’ noto che dai tempi della conquista assira l’identità dei popoli antichi è confusa. Ma lascuola di Brisk afferma che ‘Amaleq è oggi uno spirito che si manifesta di generazione in generazionealdilà di una nazionalità specifica, perché non è mai stato realmente sconfitto. Ogni volta che qualcunosorge e cerca di distruggere Israel va identificato con ‘Amaleq.
Il primo a combattere contro di lui fu Yehoshua’ ai tempi di Moshe. Poi ci provò il re Shaul, ma commise un grave errore. Risparmiò il re Agag contro l’ordine disposto da Shemuel. Shaul ebbe pietà di un crudele e finì per essere crudele verso coloro che invece meritavano pietà: su consiglio di Doeg, di origine amalecita a sua volta, sterminò gli 85 Kohanim del Santuario di Nov, rei di aver dato ricetto a David suo concorrente per il regno. La nemesi storica fu che Shaul fu poi ucciso da un Amalecita che a sua volta venne eliminato dal re David con l’accusa di aver levato la sua mano contro il re in carica (cfr.Mekhiltà a Shemot 17, 16). Una scia di sangue mostruosa, che trovò requie solo dopo che Mordekhay e Ester sconfissero Haman molti secoli più tardi.
Tuttavia combattere il Male esterno, sia pure con ogni mezzo, è motivo necessario ma non ancora sufficiente. Cosa hanno in comune tutti quelli che combatterono contro ‘Amaleq? Erano tutti discendenti di Rachel: Yehoshua’ veniva dalla tribù di Efrayim, Shaul e Mordekhay da Binyamin. Perché?
Yirmeyahu 31, 14 e segg.; Radaq ad loc.:
כֹּה אָמַר ה’ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה’ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִיוְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם
מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב”ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב”ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך
Perché Rachel seppe subire in silenzio il sopruso del matrimonio di Ya’aqov con la sorella Leah imposto dal padre Lavan, Per il merito di questo gesto il S.B. decise di accogliere la sua perorazione a difesa di Israel e far sì che l’esilio babilonese avesse una fine. Ancora una volta il popolo ebraico si ricompatterà solo quando avremo imparato da Rachel a tenere un atteggiamento condiscendente verso i nostri fratelli al punto di saper rinunciare anche a ciò che riteniamo una nostra legittima aspettativa. Per sconfiggere il Male dobbiamo coltivare il Bene: saper tacere al nostro interno per poter reagire all’esterno. Allora “i figli torneranno nel loro territorio”!